תאוריית שלבי התפתחות האדם של אריקסון
תאוריית שלבי ההתפתחות הפסיכו-סוציאלית של אריק אריקסון מציגה את תהליך התפתחות האדם לאורך חייו, מהינקות ועד לזקנה. בכל שלב בחייו, על האדם להתמודד עם נושא התפתחותי שבליבו משבר. זהו תהליך אוניברסלי המשותף לכל האנשים בכל התרבויות ומושפע ממערכת היחסים בין האדם לסביבה. כך למשל, אפשר לראות כי בכל התרבויות יש שלב זהה של גיבוש זהות בקרב מתבגרים ושלב זהה של חיפוש זוגיות ואינטימיות, שיכול להתרחש בגיל צעיר בחברות מסורתיות יותר או בגיל מאוחר (30 ואף 40+) בחברות מערביות ואינדיבידואליסטיות. פתרון יעיל של המשבר מביא להתפתחות בריאה של האישיות ורכישת תכונות אופי רצויות ומועילות לפרט. במידה והמשבר לא נפתר בצורה טובה, האדם ימשיך לעסוק בו גם במעבר לשלב הבא ולאתגר הבא בחייו.
בשנה הראשונה לחיים על התינוק לגבש אמון בדמויות המטפלות בו. התינוק תלוי בהוריו לסיפוק כל צרכיו וזקוק ליחס חם, יציב ועקבי. במידה והתינוק יגדל בסביבה בטוחה הקשובה לצרכיו, הוא יפתח יכולת לאמון באחר וגם ביכולותיו שלו בהמשך חייו. במידה והסביבה אינה קשובה ותומכת דיה, התינוק עלול לפתח קושי ביצירת אמון ומערכות יחסים אינטימיות בהמשך חייו הבוגרים. השלב הבא מתרחש בגילאי 1-3 שנים. בגיל זה הפעוט מפתח יותר עצמאות מהוריו בשל התפתחותו השכלית, השפתית והמוטורית. הוא מתחיל לחוש ביטחון בעצמו ובגופו ורוצה לחקור ולחוות את הסביבה ללא גבולות.
ההורים הם גורם מתווך בין הסביבה לפעוט ועליהם להסביר לו מה מותר ואסור, מה מקובל ומה לא. חוקים ומגבלות אלה עלולים לייצר קונפליקט בין הרצון באוטונומיה לבין הבושה מעשיית דבר מה אסור או מהגבלת העצמאות. לכן בשלב זה נראה פעוטות המבטאים כעס ואף התקפי זעם לעיתים. על ההורים לסייע לפעוט במתן חוויות חיוביות ואוירה תומכת ככל שניתן ולהימנע מלהביע ספק או זלזול ביכולת הפעוט כדי שהמשבר יפתח בצורה חיובית והילד יפתח אוטונומיה, כוח רצון והערכה ליכולותיו.
במעבר לגיל הילדות, 4-6 שנים, הילד מפתח יוזמה וסקרנות לחקור את הסביבה ולשלוט בה. הילד שואל "למה", "איך" ועומד במטרות למידה שונות כמו למידת הא'-ב', מספרים וכדומה. על ההורה לעודד את היוזמה והסקרנות של הילד ולהימנע ככל שניתן מיצירת איסורים ועונשים (למשל, כאשר הילד חוקר את ההבדלים בין המינים). בדרך זו הילד יפתח תחושת מטרה וערך עצמי.
בהמשך, הילד נכנס לבי"ס יסודי ומתמודד עם משימות לימודיות וחברתיות חדשות. עמידה בהצלחה באתגרים אלה תעורר בו תחושת חריצות, הישגיות ויכולת עצמית. לעומת זאת, חוויות של כישלון בהיבט הלימודי והחברתי יגרמו לתחושת נחיתות ופגיעה בביטחון העצמי. במצב זה נראה שהילד לא מביע יוזמה להשתתף במשימות וליצור קשרים חברתיים מה שעלול לפגוע בו רגשית ולהקשות עליו במעבר לגיל ההתבגרות.
מתבגרים עומדים בפני משימה לא פשוטה של גיבוש זהות עצמית. הם מתנסים בחוויות שונות עם מתבגרים אחרים ומגלים מי הם ומה הם רוצים להיות. לכן בגיל ההתבגרות נראה מתבגרים שמחקים את בני גילם, בלבוש, בשפה ובהתנהגות, במטרה לבחון מה הם אוהבים, מה הם שונאים ובמה הם ייחודיים. המתבגרים מורדים לעיתים בהורים ובמוסכמות במטרה לבחון את הזהות ויש לאפשר להם פסק זמן מסוים לבחינת הזהות מבלי להתחייב לזהות מסוימת ("מורטוריום"). אם המתבגר לא יאפשר לעצמו את החקירה הזאת, הוא עלול לחוות בלבול וטשטוש של הזהות שלו, אשר יפגעו בו בשלב הבא בפיתוח קריירה ומשפחה.
בשנות ה-20 עד ה-30 לחייו, האדם מחפש אינטימיות עם בן/ בת הזוג ומקבל על עצמו אחריות במסגרת של עבודה. הצלחה בשלב זה תלויה כאמור בגיבוש הזהות בגיל ההתבגרות. במידה והזהות לא התגבשה כראוי, נראה קושי בקיום קשרים אינטימיים, פחד מאובדן עצמי בקשר וקושי להתחייב אשר יובילו לתחושת בדידות. במידה והזהות התגבשה והאדם ביסס קשר אינטימי הוא יכול לפנות לטיפוח הזוגיות וגידול ילדים.
בשלב זה, המתרחש בין גיל 35-50 שנים לרוב, האדם משקיע את מירב האנרגיה בדאגה לילדיו ולעתידם וכן בדאגה לחברה ולקהילה ולכן יחווה תחושת פוריות והגשמה עצמית. במידה ולא יצליח לעשות זאת הוא יחווה קיפאון ואף מה שקרוי "משבר אמצע החיים".
בסיום שלבי ההתפתחות, מגיל 50 בערך ועד לסוף החיים, האדם עורך סיכום של הישגיו וכישלונותיו. הוא יכול להשלים עם ההזדקנות ולהיות מסופק ממה שהשיג בחייו ואז יחוש שלמות. בהתבוננות לאחור, האדם יכול לרכוש את מעלת התבונה שיוצרת השלמה עם החיים שחלפו ועם המוות הקרב. לעומת זאת, אדם שמסתכל לאחור בחרטה ובתחושת בזבוז וחוסר מימוש עצמי יחווה ייאוש ואכזבה מהחיים ומעצמו. היתקעות או פתרון שלילי של הקונפליקט בשלב מסוים עלולה להביא לרגשות שליליים וקשיים איתם האדם מתמודד לאורך חייו. מנגד, השלמה חיובית של כל שלב התפתחות מביאה לבניית האישיות השלמה של האדם ולהיותו חלק חיובי ותורם בחברה ובקהילה.
