אלפרד אדלר נולד בוינה בשנת 1870 למשפחה יהודית. הוא השתייך לאסכולה הפסיכואנליטית (יחד עם פרויד ויונג) ואף היה נשיא האגודה הפסיכואנליטית. למרות השתייכות זו, אדלר חלק על פרויד בשאלה "מה מניע את האדם?". לפי פרויד, האדם מונע מהצורך לספק את הדחפים המיניים והתוקפניים שטבועים בו. אדלר לעומתו טען, כי המניע להתנהגות האדם הוא הרצון להתגבר על תחושת נחיתות ולהגיע למצב של שלמות, עליונות והנאה.
בניגוד לפרויד, אדלר סבר כי יש לאדם חופש בחירה כיצד לפרש את מציאות חייו ולנווט את חייו בהתאם למציאות זו. אדלר חלק על פרויד גם בגישה לנפש האדם. אדלר טען כי לא ניתן לחלק את מרכיבי הנפש לחלקים כפי שפרויד חשב אלא שהאדם הוא ישות שלמה והוליסטית. כל אלה הביאו את אדלר לפרוש מהאגודה הפסיכואנליטית בשנת 1911 ולפתח תיאוריה משלו, לה קרא הפסיכולוגיה האינדיבידואליסטית (בלטינית- משהו שלא ניתן לחלקו, משהו שלם).
ניתן למצוא את היסודות לגישתו של אדלר בילדותו. מגיל צעיר, אדלר סבל ממחלות רבות והיה מוגבל פיזית ביכולתו לשחק ולשהות עם ילדים אחרים בני גילו ועם אחיו. בגיל 5 חלה בדלקת ריאות אשר הרופאים סברו כי לא יחלים ממנה, אך הוא החלים לבסוף. בנוסף, אחיו הצעיר נפטר. כל אלה יצרו בקרב אדלר תחושות נחיתות פיזיות אשר הביאו אותו ללימודי הרפואה. הוא השקיע מאמץ רב בלימודים ובפיתוח היכולת האינטלקטואלית שלו על מנת לפצות על הנחיתות הפיזית שלו.
אוהל גידול הידרופוני חייב סופח לחות
אדלר סבר כי תחושת נחיתות זו הינה אוניברסלית וטבעית. כל הילדים נולדים בידיעה שהם חלשים, תלותיים, חסרי ביטחון ונחותים ביחס למבוגרים ולאחיהם. תחושות נחיתות אלה, מעוררות בהם רצון להתגבר עליהן באמצעות תהליך הנקרא המאבק לעצמאות. אדלר טען כי כל אדם חותר לפצות על תחושת הנחיתות שלו באמצעות מאבק לעצמאות ולעליונות. בתהליך זה האדם מציב לעצמו מטרות, שהגשמתן תיצור עבורו תחושה של שליטה בחייו. מאבק זה לעליונות הוא בעצם החתירה להגשמה עצמית של הפרט. במצב בריא, האדם מציב מטרות כדי להתגבר על תסביך הנחיתות.
הוא מסתכל לעתיד ובונה שאיפות למקום בו ירצה להיות ביחס למצבו הנוכחי, הנחות כאמור. הוא מרגיש שהגשמת מטרות אלה תביא לשליטה בחייו ולתחושת שלמות. במצב פתולוגי, האדם עלול לחוש תחושת נחיתות מוגזמת שתביאו לתסביך עליונות. במצב זה, האדם ינסה להנמיך ו'לדרוך' באופן פעיל על אחרים כדי לשפר את הביטחון העצמי הנמוך שלו. כך נראה את האדם מקטין ומזלזל באחרים על מנת להתקדם בחיים ולהגביר את ההערכה העצמית שלו. לפי אדלר, אנחנו מקדישים הרבה מחיינו לתהליך הפיצוי על החולשות שלנו ותהליך זה מעצב את האישיות לטובה, אם האדם חותר למטרות למען שלמות העצמי, או לרעה, אם האדם פועל במטרה להנמיך אחרים בשביל להאדיר את עצמו על חשבונם.
ניתן לראות כי למרות שאדלר צמח מהזרם הפסיכואנליטי, רעיונותיו התרחקו מאד מאלה של פרויד, ודומים יותר לאלה של הפסיכולוגיה ההומניסטית שהתפתחה עשרות שנים מאוחר יותר. אדלר המשיך וביסס את גישתו בתחום החינוך וההדרכות להורים, לפיה על ההורים לספק לילד קבלה ואהבה, אשר יעזרו לו להתגבר על תחושת הנחיתות, לצד סיפוק כוחות לעצמאות ולהגשמת המאבק לעליונות.
ראשית, על ההורה לזהות את תחושת הנחיתות המפעילה את ילדו, למשל- נחיתות פיזית המקשה עליו להשתתף במשחקי כדור עם חברים, או ביטחון עצמי נמוך המקשה עליו להפסיד, להתפשר, לוותר וכדומה. שנית, עליו לשים לב שאינו מבקר את הילד על נחיתות זו, באופן שיעצים אותה. שלישית, עליו לאפשר לילד להרגיש בעל יכולת בעצמו ולא לפנק ולגונן עליו יתר על מידה. על ההורה לתת לילד תחושת ביטחון ואמונה ביכולתו להגיע למטרותיו. תחושות אלה ילמדו את הילד כיצד לייצר מוטיבציה לפעולה כדי להתגבר ולפצות על הנחיתות, כך שבהמשך חייו הוא יוכל ליישם את ההתנהגויות האלה באופן עצמאי, ללא עזרת הוריו.
