עם הגעתו של אריך פרום לאמריקה הוא החל לעשות צעד קדימה לעבר הפסיכולוגיה הקיומית. הוא היה אחד מאבות תנועות ילדי הפרחים בשנות ה-60'.
הדיאלקטיקה האנושית על פי פרום:
מצד אחד, בני אדם הם חיות, חלק מהטבע, בעלי צרכים של ביטחון (לצורך הישרדות) וסיפוק הצרכים הפיזיולוגים.
מצד שני, כבני אדם יש לנו תבונה, דמיון, מודעות עצמית ויכולת רפלקטיבית. תכונות אלו ייחודיות לבני אנוש ומרחיקות את האדם מהטבע ומיתר החיות. שכן, ברגע שאנו יכולים לדמיין, אנו יכולים להתרחק מהדבר הקיים.
שני החלקים הללו הם התנאים הקיומיים של האדם אשר מהווים שני כוחות מנוגדים:
1. כוח להיות חלק מהטבע וקשור אליו.
2. כוח לחרוג (transcend) מהטבע ולהיות חופשי.
למשל, היכולת לבנות משרד מאפשרת לנו להיות חופשיים מהטבע ולעבוד בכל תנאי מזג-האוויר. כך אנו פחות כבולים לאילוצי יתר החיות בעולם.
מכאן שהקונפליקט המרכזי אצל פרום הוא בין הרצון לחרוג מהטבע ולהיות חופשי לבין הרצון להיות חלק מהטבע (ובמונחים פסיכולוגיים – להיות קשורים זה לזה).
פרום דיבר על ששה צרכים הנובעים מהדיאלקטיקה האנושית:
שלושת הצרכים הראשונים מדברים על הצורך של הפרט להיות חלק ממשהו יותר גדול ממנו:
הצורך בקשר (relatedness) – הצורך להיות קשור לאחרים, לחוות אינטימיות, להיות חלק מקבוצה. מכיוון שהאדם איבד את היכולת האיסטינקטיבית של החיות להיות חלק מהטבע, הוא צריך לפתח קשרים עם בני אדם באמצעות אהבה, אינטימיות, אחריות ודאגה הדדית, כבוד והבנה.
הצורך בשורשים (rootedness) – הצורך להיות קשור לעבר שלנו, למסורת, לא להיות עלה נידף. בן אדם רוצה להרגיש חלק מהעולם ולהיות שייך למשפחה, קהילה ומסורת. השורשים הכי מספקים נמצאים בתחושת אחווה עם בני אדם אחרים.
הצורך במסגרת התייחסות (frame of reference) – הצורך באיזושהי מסגרת בה אנו מתנהלים בעולם. בן אדם צריך השקפות עולם יציבות ועקביות שיעזרו לו להבין את המציאות. הקהילה והתרבות בהן הוא חי מספקות לו משקפיים אלו.
בסופו של דבר, שלושת הצרכים הללו מדברים על צרכים בשייכות מסוגים שונים – שייכות לקשר, לשורשים ולמסגרת התייחסות.
הכוח לחרוג מהטבע בא לידי ביטוי בשלושה צרכים נוספים:
הצורך ב-Transcendence – הצורך לשנות, לא לקבל את הסטטוס-קוו. הצורך להתעלות מעל עולם החי ולהפוך לאדם יצירתי במקום ליצור שמגיב על בסיס דחפים ורפלקסים.
הצורך בזהות (identity) – זהו צורך מנוגד לגישה הסאליבניאנית. מדובר כאן על ידע "מי אני". בן-אדם רוצה להרגיש ייחודי ובעל זהות עצמי מגובשת ושונה מאשר של אחרים. לפעמים, אדם יכול לרכוש זהות אישית על ידי הזדהויות עם קבוצה, חברה, או מנהיג.
הצורך בחידושים (excitation) – לחפש דברים חדשים וליצור שינוי במה שכבר קיים.
הקונפליקט המרכזי:
כאמור, הקונפליקט המרכזי הוא בין שני הכוחות הבסיסיים הקיימים באדם: הרצון לקשר והרצון לחופש.
ככל שהאדם יותר חותר לחרוג מהטבע ולהיות חופשי מהאילוצים הטבעיים, כך הוא יותר מתרחק מהטבע ומרגיש בדידות.
ככל שהאדם חוזר לטבע ונקשר לזולת, הוא מאבד את החופש שלו, נעשה תלוי באחרים ומרגיש מחנק וייאוש.
הקונפליקט הוא בלתי נמנע כי אנו נדחפים על ידי שני כוחות מנוגדים שהם חלק בלתי נפרד מאתנו.
פתרון הקונפליקט:
הפתרון האופטימלי: אינטגרציה בין שני הכוחות, איזון שלהם (דרך האמצע) בתוך החיים.
אהבה בוגרת: יכולת לאהוב ולהיות תלוי במישהו אחר מבלי לאבד את החופש והעצמאות שלנו, תוך כיבוד החופש של האדם השני. ניהול דו-שיח בין ה"אני" ו"אתה" תוך מתן כבוד וחופש.
עבודה בוגרת: יכולת לעבוד, להשיג יוקרה וכוח, יחד עם אחרים באופן שיתופי למען מטרה משותפת, תוך שמירת האינדיבידואליות של כל אחד מחברי הקבוצה.
חתירה לחרוג מהטבע תוך שמירה על הטבע: "להיות האדון של גן העדן" ו"להיות השומר שלו".
פתרונות לא אופטימליים: ויתור על כוח אחד, פיתוח אישיות חד-צדדית ומתח מתמיד הנובע מתוך תחושות של בדידות או ייאוש.
אפשרות א: ויתור על החופש ("מנוס מהחופש") על ידי קונפורמיות, רצון לרצות את האחר, העלמות העצמי, בתוך הכלל או בתוך הקשר (massification). התמסרות למנהיג, לקבוצה או לקשר תוך עוררות של תחושות של מחנק וייאוש. הדבר קיים ברובד הבין-אישי של הזוגיות, של המשפחה ושל הקבוצה
אפשרות ב: שמירה כפייתית ומוגזמת על עצמאות וחופש גם במחיר איכותם של קשרים חברתיים/רומנטיים, תוך קושי להיות בקשר ועוררות של תחושות בדידות.
בהקשר הזוגיות, פרום תאר כי כל עוד האדם שם דגש על מה שהוא מקבל בקשר ולא על מה שהוא נותן, האהבה שהוא חווה אינה אהבה בוגרת, אלא אהבה ילדית. יש לציין, כי פתרון לא אופטימלי של הקונפליקט תמיד יישקף את מיקודו של הפרט במה שהוא מקבל ולא במה שהוא נותן. כלומר, אם נחזור לאפשרות א', כאשר יוותר האדם על החופש שלו למען זוגיות, משמעות הדבר היא כי קבלת חיבה ואהבה מן האחר הינן חשובות לו כל-כך, שהוא מוכן לעשות הכול בכדי להימנע מהחמצתן. על-אף שמבחוץ התנהלות מסוג זה עשויה להצטייר כמסירות גבוהה לקשר, פרום מסביר כי במצב של וויתור על החופש המניע למסירות אינו הרצון להיטיב עם בן הזוג, אלא הרצון לספק צרכי קרבה באמצעות האחר.
כעולה מן הדברים, הניסיון המתמיד להימנע מהחמצת הסיפוק תוך וויתור על צרכים בסיסיים הינו בעל דימיון רב להתנהלות המאפיינת אנשים עם בעיות התמכרות. כך למשל, אדם הסובל מהתמכרות להימורים עלול לוותר על ביתו, מכוניתו ואף להחריב את קשריו המשפחתיים בכדי לספק את יצר לקיחת הסיכונים שלו. לכן, פרום תאר אחד מביטוייה של אהבה שאינה בוגרת הינו התמכרות לאהבה.
מן העבר השני, אדם שישהה במערכת יחסים כאשר הוא מסרב בתוקף לוותר אפילו על מעט מהחופש שלו, סביר שיתקשה גם הוא לחוות אהבה בוגרת. זאת, כיוון שרוב תשומת ליבו מופנית למה שהוא עלול להפסיד אם יתמסר לקשר ולא למה שהוא עשוי לתרום לאחר במסגרת הזוגיות.
